הבן שלי בן 14, מאז שהוא היה קטן היו לו קצת קשיים ותמיד טיפלנו באופן מיידי. בגיל ארבע הוא לא הצליח להשתלב בגן, והיה צריך ניתוח כפתורים וגם ריפוי בעיסוק. בגיל שבע עשינו מיקוד ראיה, ואז הוא התחיל לקרוא. אחר כך לקחנו אותו שנתיים לרכיבה טיפולית, והמצב שלו מאוד השתפר. בכיתות ז' ח' היה לו […]
עוד קצת — ונגיע: כשל העלות השקועה בהורות Read More »
היא בדיוק כמו אבא שלה על תיוג, ייאוש והרמת ידיים הבת שלי, אלישבע בת 7, חיה את חייה, נמצאת בבועה משלה… קמה לאט, מתלבשת בנחת, הכל לפי הלו"ז שלה. בבוקר הערתי אותה: "אלישבע, בוקר טוב.. יש לך בגדים, קומי תתלבשי.." עוברת דקה, שתיים, עשר.. ואלישבע עדיין באותה תנוחה…בראש שלי עובר: "יצאה כמו אבא שלה… הוא
היא בדיוק כמו אבא שלה – על תיוג ועל ייאוש Read More »
"אם רק הייתי מקשיבה לעצמי" על אבחון מאוחר, חרטה ושליטה כשדניאל היה בן 8 הוא אובחן עם הפרעת קשב. מיד אחרי האבחון התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה: "האמת? אני בכלל לא מופתעת. את זוכרת איך הוא לא ישן כתינוק? וכבר בגיל שנתיים ראיתי שהוא פעיל מדי: הוא לא ישב רגע במקום, פצצת אנרגיה. גם דודה
"אם רק הייתי מקשיבה לעצמי" – על אבחון מאוחר, חרטה ושליטה Read More »
"בכל בוקר כשאני משאירה את שירה והיא מתחילה לבכות, הלב שלי מתכווץ. אני חוששת מה זה יעשה לה, ואיך זה ישפיע על הקשרים שלה בעתיד". קשה לראות ילד בוכה כשאנחנו הולכים. קשה לסגור את הדלת כשמאחוריה נשאר ילד שהיה מעדיף שנישאר. וקשה במיוחד כשהבכי הזה מלווה בדאגה: מה זה יעשה לה? הדאגה הזו מבוססת על
איזה שריטה זה יעשה לה? על פרידות בינקות, פחד הורי, וההבדל בין קושי לנזק Read More »
האשליה הראשונה נוגעת לאחד הרגעים הטעונים ביותר: המפגש הראשוני עם התינוק. "אבי נולד בלידה קשה וממושכת. מרוב עייפות והתשה לא יכולתי לחשוב עליו, בטח לא לחבק אותו ולשים אותו עלי. עכשיו, כשהוא בוכה כל הזמן ולא רגוע בכלל — ברור לי למה." האשליה: "הרגעים הראשונים קובעים הכל" התפיסה הרווחת אומרת כך: הרגעים הראשונים שלאחר הלידה
"קסם הרגעים הראשונים?" על בונדינג אחרי לידה, אשמה, ומה שבאמת חשוב Read More »
