על גנטיקה, ייאוש והרמת ידיים הבת שלי, אלישבע בת 7, חיה את חייה, נמצאת בבועה משלה.. קמה לאט, מתלבשת בנחת, הכל לפי הלו"ז שלה. בבוקר הערתי אותה: "אלישבע, בוקר טוב.. יש לך בגדים, קומי תתלבשי.." עוברת דקה, שתיים, עשר.. ואלישבע עדיין באותה תנוחה…בראש שלי עובר: "יצאה כמו אבא שלה… הוא יש לו את הזמן שלו,
היא בדיוק כמו אבא שלה Read More »
על חוויות ילדות, הסברים משכנעים, וה'לכן' שכמעט תמיד מתאים אנחנו שומעים משפטים כאלה כל הזמן, ואנחנו גם אומרים אותם: מקשרים הלוך ושוב בין מה שעברנו בילדות לבין מי שאנחנו היום, וחוששים, מאשימים ומטפלים על פי הקשר הזה. אנחנו חוששים לפיו: סופרים כמה תשומת לב קיבל השני לעומת מה שקיבל הראשון, ודואגים איך זה ישפיע עליו.
הילדות שלי מסבירה את מי שאני. אז איך היא יכולה להסביר גם את ההפך? Read More »
על השקעה ועל הקושי לשנות כיוון הבן שלי בן 14, מאז שהוא היה קטן היו לו קצת קשיים ותמיד טיפלנו באופן מיידי. בגיל ארבע הוא לא הצליח להשתלב בגן, והיה צריך ניתוח כפתורים וגם ריפוי בעיסוק. בגיל שבע עשינו מיקוד ראיה, ואז הוא התחיל לקרוא. אחר כך לקחנו אותו שנתיים לרכיבה טיפולית, והמצב שלו מאוד
"אחרי כל מה שעשינו?" כשל העלות השקועה בהורות Read More »
"אם רק הייתי מקשיבה לעצמי" על אבחון מאוחר, חרטה ושליטה כשדניאל היה בן 8 הוא אובחן עם הפרעת קשב. מיד אחרי האבחון התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה: "האמת? אני בכלל לא מופתעת. את זוכרת איך הוא לא ישן כתינוק? וכבר בגיל שנתיים ראיתי שהוא פעיל מדי: הוא לא ישב רגע במקום, פצצת אנרגיה. גם דודה
"אם רק הייתי מקשיבה לעצמי" – על אבחון מאוחר, חרטה ושליטה Read More »
"בכל בוקר כשאני משאירה את שירה והיא מתחילה לבכות, הלב שלי מתכווץ. אני חוששת מה זה יעשה לה, ואיך זה ישפיע על הקשרים שלה בעתיד". קשה לראות ילד בוכה כשאנחנו הולכים. קשה לסגור את הדלת כשמאחוריה נשאר ילד שהיה מעדיף שנישאר. וקשה במיוחד כשהבכי הזה מלווה בדאגה: מה זה יעשה לה? הדאגה הזו מבוססת על
איזה שריטה זה יעשה לה? על פרידות בינקות, פחדים וחששות, וההבדל בין קושי לנזק Read More »